<h1>ראבי"ה סימן ל"ג</h1>
<h2>דף יא.</h2>
בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה. וישתבח שמך כו' הוי חתימה למזמורים, דא"ר יוסי יהא חלקי עם גומרי הלל בכל יום וכו' ואוקימנא בפסוקי דזמרה, [ואינה] מן המנין. וברכה שלפניהן בא"י אמ"ה האל אב הרחמן, וחותם מלך מהולל בתשבחות. והמזמורים וישתבח הוי כמו ברכה הסמוכה לחבירתה כמו שפירשתי בספר זה. ובדברי גאונים כתוב שאסור לאישתעויי בין ברוך שאמר עד שחותם בישתבח. וכן נהגו במגנצא שאין קובלים בבית הכנסת עד שחותם שליח צבור בישתבח ואומר קדיש. [וגדול עונש] המספר בקדיש כמו שמפורש באגדה שנידון על דבר זה בגיהנם. ובערב נמי יראו עינינו (נמי) אינו מן המנין, ונתקן לחתימת המקראות ברוך ה' לעולם וכו' שיש בהם י"ח שמות כנגד י"ח חתימות של תפילת ערבית, שהיא רשות ואולי יש המיקל בה ולכך התקינו קריאות המקראות הללו במקום התפלה. וראיתי בתלמוד ירושלמי בפירקין [פ"א ה"ח] ג' ברכות של שחרית וג' פרשיות של קריאת שמע וציצית הרי שבע ביום הללתיך, בערב ד' ברכות וג' דק"ש ולפי שאין מצות ציצית בלילה (ו)לפיכך מוסיף שומר עמו ישראל, א"ר לוי הדא תאמר בחול אבל בשבתות וימים טובים אומר פורס סוכת שלום. וכל המקיים שבע ביום הללתיך כאלו מקיים והגית בו יומם ולילה, ומפני מה קורין שמע דבפסוק שמע כלולים י' דברות, והיה אם שמוע מפני שיש בה שכיבה וקימה א"ר לוי מפני שעשרת הדברות כלולים בהם, אנכי ה' שמע ישראל ה', לא יהיה לך כנגד ה' אחד, לא תשא ואהבת את ה' מאן דרחים מלכא לא משתבע בשמיה ומשקר, זכור למען תזכרו וגו' ר' או' זו היא מצות שבת ששקולה כנגד כל המצות, כבד וכו' למען יאריכון ימיכם, לא תרצח ואבדתם מהרה מאן דקטל מ[ת]קטל ואובד, לא תנאף לא תתורו וגו' א"ר יצחק לבא ועינא תרי סרסורי עבירה דחטא תנה בני לבך [לי] ועיניך (לי) אמר הקב"ה אי יהבת לי לבך ועיניך אנא ידע דאנת מן דידי, לא תגנוב ואספת דגנך ולא דגן חבירך, לא תענה אני ה' אלהיכם וכתיב וה' אלהיכם אמת הוא אמת וחותמו אמת אמר ר' בון אם העדת שקר על חבירך העדת שקר עלי שלא בראתי שמים וארץ, לא תחמוד וכתבתם על מזוזת ביתך ולא בית חבירך. רמ"ח תיבות יש בקריאת שמע חסר ג' כנגד רמ"ח איברים שבאדם אוספון רבנן עליהו שלש אל מלך נאמן עד דהויין רמ"ח ע"כ גמרא דארץ ישראל: ולקמן אמרי' דהא [ד]לא קבעו לומר עשרת הדברות בכל יום מפני תרעומות המינים, שלא יאמרו דאלו לבדם ניתנו למשה. ואף פרשת בלק ביקשו לקבוע אלא שלא להטריח על הצבור, והכי נמי איתא בירושלמי בפירקין.
